I am struck by the parallels between Nicanor, who donated magnificent bronze doors to the Temple courtyard, and Jonah, whose prayers reached the Temple sanctuary. The Talmud (Yoma 38a) relates that Nicanor traveled by ship to Alexandria to bring the doors, and on his return, a huge wave threatened to engulf him. Thereupon the sailors took one of the doors and cast it into the sea, but the sea continued to rage. When they prepared to cast the other door in too, Nicanor rose and clung to it, saying, “Cast me in too.” The sea became calm. When they reached the harbor of Akko, the door broke through the surface of the water; a sea beast had swallowed it and then spit it up on to try land. Subsequently all the gates of the Temple were changed to golden ones, except the Nicanor gates, because of the miracles wrought with them.

Jonah also found himself at sea amidst a terrible storm. The sailors flung the ship’s cargo overboard, but the sea continued to rage. Thereupon Jonah said, “Cast me in too.” The sea became calm. A sea beast swallowed Jonah and then spit him up on to dry land. From the belly of the beast, Jonah cried: “My prayer came before you into your holy Temple.”

The rabbis of the Talmud (Y. Berachot 4:1) disagree about which gates are locked during Neilah. Is it the gates of the Temple? Or the gates of the heavens? Rabbi Elazar teaches: Ever since the Temple was destroyed, the gates of prayer are locked. But even though the gates of prayer are locked, the gates of tears remain open.”

Below – a meditation on the gates of the Temple and the gates of prayer. As the day fades and the sun sinks, may our prayers merit to enter the heavenly gates.

פתח לנו שער
בעת נעילת שער
כי פנה היום

היום יפנה
השמש יבוא ויפנה
נבואה שעריך

“.עת נעילת שער.” מחלוקת.  רבי יוחנן אומר “נעילת ההיכל”  ורב  אומר “נעילת שערי שמים”

שערי ההיכל מנלן. מניקנור. כדתנן: ניקנור נעשו נסים לדלתוליו.

מאי נסים? כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו- היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בְּרִיָּה  שבים בלעתה והקיאתה ליבשה. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים

ויש אומרים: שערי היכל מנלן? מיונה. כדכתיב. ויקם יונה לברוח תרשישה. וימצא אניה. וה’ הטיל רוח גדולה אל היום ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להישבר. וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הַיָּם,

.וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ.

וימן ה’ דג גדול לבלוע את יונה.  וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה.  ג וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-יְהוָה–וַיַּעֲנֵנִי; וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.   ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.

היכל קדשך. אמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה שנאמר “גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי.” ואף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו

.כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה מפני שנעשו בו נסים

.אבינו מלכינו פתח שערי שמים לתפילתינו. ותבוא אליך תפילתינו אל היכל קדשך

פתח לנו שער
בעת נעילת שער
כי פנה היום

היום יפנה
השמש יבוא ויפנה
נבואה שעריך

And now the oral version, for reading in shul:

כוונה לתפילת נעילה

פתח לנו שער
בעת נעילת שער
כי פנה היום

היום יפנה
השמש יבוא ויפנה
נבואה שעריך

עת נעילת שער. התלמוד ירושלמי מביא מחלוקת – איזו שערים ננעלים? רבי יוחנן אומר: נעילת היכל. רב אומר: נעילת שערי שמים.

איך להבין את שיטת רבי יוחנן? איזה דלתות ננעלין בהיכל? בגמרא מסכת יומא מובא סיפור על דלתות המקדש. מסופר על איש בשם ניקנור שהלך לאלכסנדרה להביא דלתות למקדש. אני מצטטת:

כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה – על הדלת השנייה. כיון שהגיע לנמלה של עכו- היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בְּרִיָּה  (חיה גדולה) שבים בלעתה והקיאתה ליבשה. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים.

הסיפור נשמע מוכר? כן. גם יונה, כידוע, מצא את עצמו בירכתי ספינה באמצע סערה. אני מצטטת:

ויקם יונה לברוח תרשישה. וימצא אניה. וה’ התיל רוח גדולה אל היום ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להישבר. וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל-הַיָּם,וַיִּשְׂאוּ, אֶת-יוֹנָה, וַיְטִלֻהוּ, אֶל-הַיָּם; וַיַּעֲמֹד הַיָּם, מִזַּעְפּוֹ.

כמו שחיה בלעה את דלת ההיכל והקיאה אותה ליבשה, גם יונה נבלע. ושם במעי הדגה, הוא מתפלל שתפילותיו יגיעו אל היכל המקדש. אני מצטטת:  וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי, הַדָּגָה.  ג וַיֹּאמֶר, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל-יְהוָה–וַיַּעֲנֵנִי; וַאֲנִי אָמַרְתִּי, נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ; אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.   ח בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת-יְהוָה זָכָרְתִּי; וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי, אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.

כשיונה במעי הדגה הוא מתפלל שיכנסו תפילתיו לשערי המקדש, היינו שערי ניקנור.

אבל רב ממושבו על נהרות בבל חולק. נעילת שערים? הוא אומר. לא שערי היכל, אלא שערי שמים. אחרי החורבן אין עוד אופציה. מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי היכל. ובשעת נעילה ננעלו שערי תפילה. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, אומרת לנו הגמרא בברכות, שערי דמעה לא ננעלו.

ואני מביאה מדרש אישי: כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה מפני שנעשו בו נסים.

אבינו מלכינו פתח שערי שמים לתפילתינו. ותבוא אליך תפילתינו אל היכל קדשך.

פתח לנו שער
בעת נעילת שער
כי פנה היום

היום יפנה
השמש יבוא ויפנה
נבואה שעריך